חלל לבן של הבמה, אפר שוקע לאט וקולות הדמויות של מיכאיל דוסטויבסקי הופכים למופע על כך כיצד רעיונות מחממים את המוחות יותר מכל אש. הסיפור שהוצג על ידי תיאטרון "הטורבינות האדומות" מראה כיצד תשוקה לשינוי ואמונה בצדקת הדרך עלולות להרוס חיים, חברויות וקשרים אנושיים עדינים ביותר. על הבמה של התיאטרון בנובוסיבירסק, שעובד עם הפרוזה של פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי כחומר חי, הקלאסיקה הבית ספרית הרגילה הופכת לשיחה עצבנית על טבע הרע ופיתוי הכוח. הבמאי אנדריי פריקוטנקו בונה את הפעולה כמעט בחלל ריק: החלל הלבן, המואר באור חד, הופך למעין מעבדה שבה בודקים את עמידות האמונות האנושיות. אפר נופל על הצופה, מזכיר גם את התפוררות העולם הישן וגם את המתח הפנימי המבעבע של הדמויות. אין תפאורות מפוארות, רק גופם של השחקנים, אינטונציות ומוזיקה שהוקלטה עם השתתפות התזמורת הקאמרית של נובוסיבירסק בניהולו של ארסנטי טקאצ'נקו, שמניעה את הפעולה או עוצרת אותה, משאירה את הדמויות לבד עם ספקותיהם. הסיפור שנוצר על ידי דוסטויבסקי בהשפעת רעיונות מהפכניים מהמאה ה-19 מתחיל להישמע מודרני ומפחיד. הצופה מזהה בדמויות אנשים המוכנים לשכתב גורלות של אחרים ולוותר על היקר להם ביותר עבור "מטרה עליונה". ההצגה מראה כמה קל שיחות נעלות על חירות והתקדמות הופכות להצדקה לאלימות וכמה דקה היא הגבול בין חלום לצדק ורצון להרוס את כל התמיכות הקיימות. לכן ההפקה מהדהדת כל כך עם אלה שמנסים להבין את אמונותיהם ולא לאבד את עצמם בזרם הסיסמאות הרועשות. הבכורה במוסקבה נותנת הזדמנות לראות את העבודה של אחד מהקולקטיבים המעניינים ביותר בסיביר ולשמוע את ההסבר המפורט של היוצרים. לאחר ההקרנה, הצופים יוכלו לשאול שאלות לאנדריי פריקוטנקו, כמו גם לשחקנים אלכסנדר פוליאקוב וניקיטה וורובייב, שדמויותיהם נושאות על עצמן.