הסרט של קירה מוראטובה הוא הרהור עדין על בחירה, קרבה וחירות פנימית. הדמויות נפגשות על רקע בניית מפעל ומחפשות את הדרך לעצמן דרך השגרה המתוחה. הסרט מעמיק לפסיכולוגיה עדינה, ומאפשר להרגיש את כוח היומיום ואת משמעות כל מבט. קירה מוראטובה נשארת אחת הבמאיות הבלתי צפויות והעמוקות ביותר בקולנוע הסובייטי והפוסט-סובייטי. עבודותיה אינן שואפות לרצות, אלא חוקרות. בסרט משנת 1978 היא שוב פונה לנושא המפגש המקרי - אך עושה זאת בעדינות, בתשומת לב, עם תחושת שבירות וחשיבות כל רגע. העלילה מתמקדת בנהג צעיר שמגיע לבניית מפעל חדש. כאן הוא מכיר אישה וחבר שלה - במבט ראשון, זהו רק אפיזודה בשרשרת האירועים היומיומיים. אך דווקא בצמתים הבלתי בולטים הללו, מוראטובה מוצאת את הדרמה האמיתית. הדמויות מעורבות בשרשרת של הרהורים, בחירות אישיות ושינויים פנימיים. השגרה הפשוטה הופכת לזירה לחוויות רציניות ואפילו קיומיות. הסרט שם דגש על פרטים - לא על מילים, אלא על הפסקות, מבטים, תנועות מצלמה וריק שבין הדיאלוגים. הקולנוע הזה אינו דורש מחוות רועשות: כל кадр עובד על האווירה, כל סיבוב ראש משמעותי. יחד עם זאת, בסרט מורגש הקצב של התקופה: מפעל, בנייה, שיחות יומיומיות - כל אלה משקפים את המציאות של סוף שנות ה-70, אך דרכם צצים נושאים אוניברסליים יותר - בדידות, חיפוש הבנה, תנועה אל האור. ההקרנה מוקדשת ל-80 שנה להולדתה של נינה רוסלאנובה - אחת השחקניות הבולטות של זמנה. הופעתה בסרט אינה רק תפקיד, אלא פרק שלם במורשת הקולנועית. הצפייה מתבצעת בתמיכת קרן הסרטים של רוסיה ומציעה לצופים הזדמנות נדירה לראות את הסרט המפורסם על המסך הגדול - באותו פורמט שבו הוא נועד להיות. זו מפגש עם קולנוע שבו העיקר אינו הסיפור, אלא התגובה הפנימית. ב-KudaGo מוצגת תוכנית עדכנית.