עבודתו החדשה של כריסטיאן פצולד נשמעת כמו יצירה שקטה - קצב, הפסקות, חצי טון. פסנתרנית לאחר תאונה נשארת בבית כפרי: דאגה מתערבבת בדאגה, וסוד משפחתי מתגלה בכל מחווה. בתפקיד הראשי - פאולה בר. לאחר ההקרנה - שיחה על משמעות ופרטים. ב"אילוזיון" יוקרנו את הסרט החדש של כריסטיאן פצולד - במאי, שהסרטים שלו מתמקדים בדיוק אינטונציה ויכולת לדבר על רגשות ללא הצהרות רועשות. הגיבורה - סטודנטית לפסנתר, לורה. לאחר תאונת דרכים שבה נהרג החבר שלה, היא נשארת בבית כפרי אצל עדת התאונה, בטי. מבחוץ הכל נראה דואג: תה, שמיכה חמה, שיחות רגועות. אבל ככל שלורה חיה ליד המשפחה הזו, היא מרגישה יותר ויותר את הסדקים - הערות מקריות, מבטים מוזרים, כללים לא נאמרים. הדרמה על אבל מתפתחת בהדרגה למתח בלשי. פצולד בונה את הנרטיב כמו יצירה מוזיקלית: מוטיבים חוזרים, דגשים מוסט, שקט שמדבר לא פחות ממילים. אזכור ליצירתו של ראוול עוזר לשמוע את הקצב הפנימי של הסיפור - עדין, חמקמק, כמעט אימפרסיוניסטי. את התפקיד הראשי משחקת פאולה בר; המשחק שלה מתבסס על מבט ונשימה, ולכן הרגשות נתפסות גם בהפסקות. הערב הזה יתאים לאלה שאוהבים קולנוע אירופי מודרני, מעריכים עלילות פסיכולוגיות ורוצים לאחר הקרדיטים להבין מה בדיוק קרה ולמה. ההקרנה מתבצעת בשפת המקור עם כתוביות רוסיות, ולאחר מכן תתקיים שיחה עם חוקר קולנוע ומבקר קולנוע אנטון פומוצ'קין. הסרט הוצג לראשונה בתוכנית "שבועיים של במאים" בפסטיבל קאן, והמבקרים ציינו את הצורה השקופה שלו ואת חוסר הוודאות המטרידה. כאן אין "פתרונות" רגילים, אבל יש עבודה עדינה עם זיכרון ואיך אדם נאחז בתמיכות מקריות לאחר טראומה. בפריים חשובים פריטים ומחוות: קלידים, דרך, בית זר, שהופך בהדרגה למראה. השיחה לאחר ההקרנה תעזור לאסוף את הרושם לתמונה שלמה ולראות את הסק