הסרט של סמסון סמסונוב מחזיר אותנו לשנים הסוערות של מלחמת האזרחים, כאשר על סיפון ספינת קרב מתבצעות בו זמנית משימות צבאיות וגורלות אנושיים. זו הקרנה על מחיר הבחירה, אחריות ועמידות פנימית, שמחזיקה אותנו זמן רב לאחר הצפייה, ומכריחה אותנו להקשיב לאמונות ולספקות שלנו. במרכז ההקרנה עומדת הסיפור של הספינה, שבה השלטון מוחזק על ידי צוות של מלחים-אנרכיסטים. הם חיים לפי כללים נוקשים משלהם ואינם מכירים בשום סמכות. הופעתה של קומיסרית מפרה את הסדר הרגיל והופכת כל שיחה על הסיפון למבחן בשלות, נאמנות לרעיונות ורצון לקחת אחריות. הצופה עוקב אחרי אנשים חיים, ולא אחרי תרשים מספרי הלימוד, ולכן כל התנגשות מבטים נתפסת בצורה חדה במיוחד. העלילה מתרחשת בשנת 1918, כאשר מלחמת האזרחים הופכת את הבחירה האישית לחלק מהמאבק הכללי. על הקומיסרית להפוך את הקבוצה המפוזרת ליחידת קרב ועדיין לא לאבד את הפנים האנושיות. ההתנגדות של הצוות, התפרצויות זעם, הפסקות קצרות של שלום ובדיחות נדירות מתאגדות לכרוניקה של היום, שבה כל מילה יכולה לשנות את מהלך האירועים. נושא האמון הופך למרכזי: המלחים מנסים להבין מי עומד מולם - אדם חי או רק קול השלטון. הסרט נוצר על פי המחזה של וישנבסקי, ולכן כמעט כל סצנה בנויה סביב דיאלוג. בדיאלוגים נשמעת מחלוקת על המהפכה, עייפות מהמלחמה ורצון לשמור על כבוד כאשר מסביב שורר כאוס. השפה הקולנועית מדגישה את המתח: תקריבים של פנים, המעברים בין הסיפון הרועש לחדרים הצפופים, תנועת המצלמה במדרגות הצרות מזכירים כל הזמן שהגיבורים חיים על סף הסיכון. הים, הרוח והמתכת של הספינה הופכים לשותפים אילמים של הדמויות ומחמירים את הדרמה הפנימית. ההקרנה חשובה במיוחד עבור מי שמתעניין בהיסטוריה של הקולנוע המקומי, בנושאים צבאיים סובייטיים ובדימויים נשיים חזקים.