קומדיה טראגית של גלב פאנפילוב על כך שחלום על במה הופך לפתע לאתגר. פרובינציאלית צנועה, שהתרגלה לתפקיד של בבה-יאגה, מקבלת הזדמנות לשחק את ז'אן דארק - ועם התפקיד החדש מגיעים התבגרות, כאב ותחושת סיכון אמנותי אמיתי. הסרט מציע שיחה על מחיר הכישרון והאומץ להיות עצמך. יש סרטים שמספרים על יצירה כאילו זו עבודה יומיומית של הלב. הסרט של גלב פאנפילוב הוא בדיוק כזה: מצחיק ומר, הוא מראה שתפקיד יכול לשנות אדם יותר מכל מילה. סיפור לידת הרעיון עצמו הוא קולנועי. לאחר הבכורה של "באש אין מעבר", הבמאי תכנן לצלם את ז'אן דארק, אך הפרויקט לא אושר. אז פאנפילוב מעביר את העלילה להווה ומשאיר את ז'אן בתוך הסיפור - כחומר שמנסים לצלם על המסך. כך נוצר משחק עדין בין החיים לבמה. הגיבורה היא פרסקוביה סטרוגנובה, פרובינציאלית שקטה, שמשחקת בבמה המקומית את בבה-יאגה וחולמת על במה גדולה. כאשר במאי מהעיר מגיע לעיר ורואה בה את ז'אן עבור הפרויקט שלו, החלום פתאום הופך למציאות - ובו זמנית למבחן כוח. המצלמה עוקבת אחרי איך פשה לומדת לעמוד בלחץ, בספקות, בציפיות של אחרים ובפחדים שלה. בתוך הסרט מתפתח סרט נוסף: גורלה של בת אורליאן הופך למראה לדראמה האישית של הגיבורה. הביישנות שלה, ההתאהבות והאכזבה מתהדקות עם האתגרים של ז'אן, וחזרות הופכות לדרך לחופש פנימי. זהו דוגמה נדירה לקולנוע שבו תהליך יצירת האמנות מוצג ללא מסכות - עם הפסקות מביכות, התפרצויות השראה ותובנות כואבות. ההקרנה מתאימה גם לאלה שחוגגים חג מקצועי, וגם לאלה שאוהבים סרטים מעמיקים על בחירה וכבוד. הסרט צופה בנשימה אחת בזכות התצפיות המדויקות, ההומור הרך ותפקידה של איננה צ'וריקובה, שבה נשמעת אנרגיה חיה ואמיתית. הנאה נוספת היא הצפייה עם