הסרט הזה מחבר בין סיפור התבגרות, דרמה משפחתית וחלום על היקום, שצריך להתאים אותו למציאות. הסרט מושך בשילוב נדיר של רגישות וכוח פנימי: מאחורי הסיפור של סטודנט מוכשר עומד שיח על חובה, בית מולדת ועל מחיר הבחירה, כאשר העתיד מתחיל להשתנות לנגד עינינו. חלום על היקום בדרך כלל נשמע כמו תנועה למעלה - לעתיד גדול, למדע מדויק, לחופש ולאופק רחוק. אבל בסרט הזה הוא מתנגש עם כוח אחר - עם הבית, המשפחה והנסיבות שאין אפשרות לדחות. הגיבור הראשי, פשה, לומד בסנקט פטרבורג להיות מהנדס טילים, נחשב לסטודנט מוכשר וחי לפי לוגיקה של פרספקטיבה ברורה. עם זאת, הודעה בלתי צפויה מכפר הולדתו שוינה מאלצת אותו לחזור לשם, שם הקצב שונה, הדאגות שונות והמציאות שונה לחלוטין. על התנגשות זו מתבססת הדרמה של הסרט. מצד אחד - מקצוע החלומות, הציפיות של המורים ודמות העתיד שכבר נראית כאילו התגבשה. מצד שני - אם, אח קטן ומקום שבו הבתים שוקעים בחולות, והחיים כפופים לא לציפיות אלא לצורך להחזיק ולעזור לקרובים. הסרט הופך את הקונפליקט הזה לא חיצוני, אלא אישי מאוד. הוא מדבר על הרגע שבו אדם צריך להחליט אם אפשר לשמור על חלום גדול, כאשר יש אנשים שזקוקים לו עכשיו. עניין מיוחד לסרט מעניק גם צוות השחקנים. בתפקיד הראשי - מארק איידלשטין, שנוכחותו עוזרת להעביר בדיוק את חוסר היציבות הפנימית של הדמות, את המתיחות בין העתיד לעבר, בין הרצון להמשיך הלאה לבין חוסר היכולת להסתובב מהקרובים. הבמאי אנטון מאמיקין בונה את הסיפור ללא לחצים מיותרים, ולכן הכוח הרגשי של הסרט נובע מהפרטים, מההפסקות ומהמבט הקפדני על איך אדם משתנה ברגע הבחירה. ההקרנה מתאימה לאלה שאוהבים קולנוע רוסי מודרני, סיפורי התבגרות ועלילות דרמטיות ללא אפקטים רועשים, אך עם אינטונציה אנושית ברורה. לאחר הצפייה, זה במיוחד חד.