סיפור של מספר מפגשים אקראיים, שבהם צעד לא נכון יכול לשנות גורלות - מהמסך נשמעת האמת המטרידה על החברה המודרנית. תשומת הלב של הצופה נתפסת על ידי בימוי עדין, והרגשות מחריפים את הריאליזם הקשה של המתרחש. הסרט הזה לא נותן תשובות - רק שאלות. הסרט של מיכאל הנקה הוא חידת קולנוע שבה כל פרט יכול להיות המפתח. הסרט צולם ברוח של חוסר ודאות מטריד ומדגים כיצד כאוס יכול לחדור לחיים היומיומיים. זו סיפור על כשלים - בתקשורת, במערכות יחסים, במערכת הקואורדינטות עצמה. צעיר מגיע לפריז ומוצא את עצמו מול דלת נעולה. הקוד החדש לכניסה, שלא ממהרים למסור, הופך לנקודת התחלה עבור שרשרת של אירועים: ריב ברחוב, מעצר, גירוש, פציעה - וכל זה כאילו מופעל בלחיצת כפתור אחת. העלילה כאילו מתפרקת לחלקים, משקפת עד כמה רשת המציאות Fragile וכיצד היא נקרעת בקלות מדברים קטנים. בימויו של הנקה מדויק עד למחווה, עד למבט, עד להפסקה. הסגנון הוויזואלי שלו שולט בקפדנות ברגשות הצופה, והיעדר ליווי מוזיקלי מסורתי רק מחמיר את האפקט של הסצנות. זהו סרט לא פשוט - אין כאן גיבורים, אין רשע, ואין מוסר מוכר. רק חיים שלא ניתן לפשט. פריז בסרט היא לא עיר האהבה, אלא מרחב של קשרים שבורים, סדקים חברתיים ועימותים אתניים. במרכז - ז'ולייט בינוש בתפקיד שחקנית, שהדרמה האישית שלה משתלבת בחיים של אחרים. שאלות של הגירה, גזענות, בידוד חברתי - כל זה מעלה ללא ישירות, משאיר את הצופה במצב תלוי. הסרט הזה הוא כמו משטח מראה: כל אחד יראה בו משהו משלו. הוא לא נותן תשובות קלות, אבל משאיר תחושת הכרה מטרידה. סרט עבור מי שמוכן לחשוב, להרגיש ולא מפחד להתמודד עם האמת שאי אפשר להסיט ממנה את המבט.