הקרנת הבלט של אנדרי קאידנובסקי לוקחת את המוטיבים של "היפהפייה הנרדמת" והופכת את העלילה האגדית למבט חד על עולם המעמד, הכללים והשלמות המופגנת. אנדרי קאידנובסקי מתייחס למוטיבים של "היפהפייה הנרדמת" בצורה נועזת וחדה. במקום הרוך האגדי המוכר, העולם המודרני יוצא למרכז, שבו הכל כפוף לצורה, ברק חיצוני ותמונה נכונה. כאן חשובים היציבה, הסגנון, הדרגה החברתית והיכולת להיראות מושלם, גם אם בפנים נשארים עייפות, ריקנות וניכור. המופע הרקדני בנוי כחקר ציני וכנה של החברה, שבה החזית היפה לעיתים קרובות חשובה יותר מהרגש החי. האהבה הופכת לחלק מהוויטרינה, הקשרים כפופים לכללים, וחיפוש העצמי מתנגש בציפיות של אחרים. הקשר המרוחק עם האגדה המוכרת עוזר לראות את העלילה הישנה אחרת: השינה כאן יכולה להזכיר לא קסם, אלא קיפאון של עולם שהתרגל להיראות אידיאלי. לאן ללכת יידע KudaGo.