עיבוד לסלטיקוב-שדרין הופך דרמה משפחתית לסאטירה קשה על שלטון, צביעות והתפוררות מוסרית. לפני ההקרנה, הצופים יבינו כיצד סרטי שנות ה-30 קוראים את הטקסט של הקלאסיק: גרוטסקה, הומור עצבני, הפסקות מטרידות ודייקנות בפרטים. הסרט עוזר לראות כיצד סיפור פרטי חושף את מבנה החברה - ולמה זה עדיין נוגע. בפוסטר של מוזיאון הקולנוע יש הקרנות שעובדות כמו מכונת זמן - וההקרנה הזו היא אחת מהן. על המסך - עיבוד משנת 1933 ליצירותיו של מיכאיל סלטיקוב-שדרין: סיפורו של יהודשקה, אדם שיודע לומר את המילים הנכונות, אך הופך את הקרובים לו לשבויים של "הטוב" שלו. הסרט נוגע בכך שהסאטירה כאן נשמעת לא בשלטים, אלא במחוות יומיומיות: במבטים, בהפסקות, בחיוכים מתוחים, בפרטים יומיומיים. לפני הצפייה, כדאי לזכור מדוע הטקסטים של שדרין חיים כל כך טוב בקולנוע. הדמויות שלו אינן קריקטורות לשם בדיחה, אלא מודלים מדויקים של שלטון: כיצד תלות נולדת, כיצד אכזריות מת justificת, כיצד צביעות מתחילה להיראות כנורמה. על המסך זה הופך לטרילר פסיכולוגי ללא מרדפים: המתח הולך ומתרקם משיחות, מהחסרות ומההרגשה שלכל מילה יש מחיר. ההקרנה מתואמת עם יובל הסופר ונכללת בתוכנית המוקדשת לגרסאות הקולנועיות של יצירותיו. זו בחירה מצוינת עבור מי שאוהב סרטים נדירים, מתעניין בהיסטוריה של הקולנוע הסובייטי ורוצה לראות כיצד בקולנוע הקולי המוקדם עובדים גרוטסקה ותצפית חברתית. חשוב לזכור שכרטיס חינם להקרנה תקף רק בהצגת כרטיס כניסה למוזיאון. לצפות בזה במיוחד מעניין באולם הקולנוע: תקריבים הופכים את הדמויות כמעט לעכשוויות, והעריכה מדגישה את השבר בין נימוס חיצוני לריקנות פנימית. אין מסקנות מוסריות ישירות - במקום זאת, יש תצפית איטית, לפעמים כואבת, על איך "הנכונות" הופכת לכלי של שליטה. אם קראת את הרומן מזמן, הסרט יעזור לרענן את הרושם; אם לא קראת - זה יהפוך ל...