אדריכלות כמניפסט של תקופה - הסרט "עיר השמש. לאונידוב" מספר על לידת הקונסטרוקטיביזם ועל החיפוש אחר שפה חדשה של צורות. זה לא רק דיוקן של אדריכל, אלא דיאלוג חי עם העבר, שבו האוונגרד מהווה אתגר למוכר וממשיך להעניק השראה גם היום. מהו קונסטרוקטיביזם ולמה הוא הפך לקוד הוויזואלי של רוסיה המהפכנית החדשה? הסרט הדוקומנטרי "עיר השמש. לאונידוב" מציע לא רק סיפור על גורלו של האדריכל, אלא ניסיון להציץ לתוך מהות התקופה, שבה האמנות והאידיאולוגיה הלכו יד ביד, יוצרים עולם מחדש. איוון לאונידוב הוא דמות כמעט מיתולוגית. הפרויקטים שלו נראים מדהימים גם היום, ובתחילת המאה ה-20 הם הפכו לסמלים של העתיד. הסרט של הבמאית מריה מלניק הוא סיפור אינטימי ובו בזמן רחב על אדם שהעז לחשוב בקטגוריות של אוטופיות, שבהן הערים אינן רק מקומות מגורים, אלא מרחבים של אור, חופש וסדר. הצופה מצפה לסרט מדויק מבחינה ויזואלית, כמעט ארכיטקטוני במבנה שלו, שבו כל פריים בנוי באותה דיוק שבה נוצרו השרטוטים של לאונידוב. עבודת הצילום של מקסים ארבוגאייב, סרגיי אמירג'נוב ויורי ירמולין הופכת את המסע הדוקומנטרי הזה לחוויה אסתטית אמיתית. הלקוניות של הצורה משתלבת עם עומק המחשבה, וכל פריים כאילו ממשיך את רעיונותיו של הקונסטרוקטיביסט הגדול. סרט זה הוא לא רק מבט לאחור, אלא ניסיון להבין מה איבדנו כשוויתרנו על אוטופיות. מדוע רעיונותיו של לאונידוב לא מומשו? מדוע הם כל כך רלוונטיים היום, כאשר אנו שוב חושבים מחדש על המרחב העירוני, תפקידי האדריכלות ואורח החיים? הסרט יהיה מעניין לא רק לאדריכלים ולסטודנטים במוסדות אקדמיים רלוונטיים, אלא גם לכל מי שמרגיש קשר לעבר, מי שרוצה להבין כיצד התעצב התודעה התרבותית של התקופה הסובייטית ולמה המניפסטים האמנותיים של המאה ה-20 עדיין נשמעים רעננים. זהו סרט על יופי המחשבה, כוח הצורה ואמונה באדם-יוצר.