ההקרנה הזו מתמקדת בדרמה צבאית עם דיוק מוסרי נדיר: חייל, שחוזר לזמן קצר למוסקבה, רואה את החזית בלי האשליות הרגילות. מאחורי הסצנות היומיומיות מתגלה קרע כואב בין מלחמה לחיים שקטים, ותצפיותיו האישיות של הגיבור הופכות לשיחה קשה על מצפון, כאב וכנות פנימית. ההקרנה הזו מתאימה במיוחד לצופים שחשוב להם בקולנוע לא אפקטים קרביים, אלא מתח מוסרי ומבט מעמיק על אדם שחזר מהמלחמה לסביבה שקטה, לכאורה. לוטננט צעיר לאחר בית חולים מבלה מספר שבועות במוסקבה אצל אמו ונחשף לניגודים החדים של החזית. לפניו מתגלה עיר שבה עוני, עייפות, הרגל למחסור ורווחה כמעט מתגרה קיימים זה לצד זה. התנגשות החוויות הזו הופכת למבחן המרכזי של הגיבור. הסרט של ס. גוברוחין לא מתבסס על אירועים רועשים, אלא על סכסוך פנימי. הניסיון מהחזית משנה את אופן התפיסה: מה שנראה לחלק מהאנשים כחיים רגילים, עבור אדם שחזר מהחזית, מתגלה כבלתי נסבל מוסרית. הסרט מראה בעדינות כיצד המלחמה חודרת לשגרה גם שם, היכן שאין יריות. היא משנה אינטונציות, מבטים, יכולת לשמוח ואת התפיסה עצמה של מה שמותר. לכן הסיפור של החייל המשתחרר מתגלה הרבה יותר עמוק מדרמה יומיומית - זה סיפור על השבר בין האימה שחווה לבין ה"נורמליות" החיצונית, שכבר לא יכולה להתפרש כפי שהייתה בעבר. משקל נוסף לסרט מעניקה הבסיס הספרותי: זהו עיבוד לסיפור של ויאצ'סלב קונדרטייב "חופשה בעקבות פציעה". בזכות זה, במרכז נשאר לא דימוי כללי של מלחמה, אלא מצב אנושי ספציפי - בלבול, תסכול, כאב וצורך לשמור על אמת פנימית. האירוע יעניין את אוהבי הדרמה הצבאית הרצינית, צופים רגישים לקולנוע פסיכולוגי ואת מי שרוצה לראות שיחה מורכבת יותר על שנות ה-40 בלי גיבוריות ישירה.