מרדף אחר חופש בסגנון של ז'אן-לוק גודאר. הסרט "פיירו המטורף" הוא לא רק סיפור פשע, אלא קליידוסקופ של דימויים צבעוניים, מרד וניסויים סגנוניים. כל кадר מלא חוצפה, אירוניה חיה וכאב שמסתתר מאחורי השמחה החיצונית. מה יקרה אם נוותר על יציבות וחיים שגרתיים ונברח פשוט - בורחים ממקום למקום, באקראי, מונעים על ידי געגועים ואהבה? הגיבורים של הסרט הזה - פרדיננד ומריאן - לא רק מסתתרים מהרדיפות של המאפיה, הם בורחים מהמציאות עצמה. במסע האימפרוביזציה שלהם מתערבבים שירה, פילוסופיה, צחוק חסר משמעות ודאגה חדה. ז'אן-לוק גודאר משתמש בשפה הוויזואלית כאמצעי מחאה. הצבעים בקדרים פועלים כמו שורות נפרדות, העריכה מפרקת את הליניאריות של הסיפור, והדיאלוגים של הדמויות מפסיקים וממשיכים את המונולוג הפנימי של הבמאי על האדם, הבדידות והחברה. בסרט הזה הכל - אתגר: העלילה, הצליל, המבנה ואפילו ההגדרה עצמה של "קולנוע". ניסוי קולנועי, שגם לאחר עשרות שנים נראה כמניפסט של מרד, מדגים כיצד ניכור וקור יכולים לשכון לצד רומנטיקה כואבת ותמימות מוחלטת. חובבי הקולנוע האמנותי, הגל החדש הצרפתי והאוונגרד הוויזואלי יראו בהקרנה הזו לא רק רטרוספקטיבה, אלא דיאלוג חי ונועז עם העבר. ההקרנה מציינת את יום ההולדת ה-95 של הבמאי. זו דרך לא פורמלית לזכור את אחד מהיוצרים החופשיים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע ולחוות את השפעת השפה הקולנועית שלו.