ההקרנה הזו מחזירה למסך את הקומדיה המוזיקלית, שבה ויכוח על טעמים, אי הבנות משפחתיות ושאיפות אמנותיות הופכים לסיפור חי ומבריק. ההתנגשות בין המסורת האקדמית הקפדנית לבין הקלות של האופרטה יוצרת סצנות מצחיקות, דמויות מוכרות ושיחה חמה על זכותו של האדם לשמוע את קולו שלו. ההקרנה הזו תעניין צופים שאוהבים את הקולנוע הסובייטי הישן עם קצב מוזיקלי, דמויות אופייניות ודייקנות קומית. במרכז הסיפור נמצא פרופסור-אורגניסט, אדם בעל דעות נוקשות ומגן נלהב של המסורת האקדמית. עבורו, המוזיקה צריכה להתקיים לפי כללים ברורים, וכל מה שחורג מהקנון המוכר מעורר תסכול ופגיעה כמעט אישית. לכן הידיעה שהמלחין מוחין כותב אופרטה, הקשורה לבתו סימה, הופכת להתחלה של שרשרת של התמודדויות ביתיות, אמנותיות וכמעט תיאטרליות. הסרט של א. איבנובסקי בונה את הקונפליקט ברמות שונות. מצד אחד, זו סיפור משפחתי על חוסר הבנה בין דורות, על רצון המבוגרים לשלוט בבחירות של הצעירים ועל זכותו של האדם לקבוע מה חשוב לו. מצד שני - קומדיה עדינה וחיה מאוד על טעם מוזיקלי, על התנגשות בין רצינות לקלות, בין בית ספר קפדני לחופש על הבמה. הסרט מראה כמה מהר עקרוניות יכולה להפוך לעקשנות, ודאגה יכולה להפוך לניסיון לכפות על חיי אחרים את התפיסות האישיות לגבי מה נכון. ההנאה המיוחדת כאן מגיעה מהאינטונציה עצמה. הסיפור מתקדם דרך אי הבנות, התפרצויות קנאה, סצנות מצחיקות על גבול הפארסה ושיחות שבהן הוויכוח על האמנות הופך לפתע לוויכוח על אהבה, צעירות ופתיחות אנושית. בזכות זה, הצפייה תהיה מעניינת גם לאלה שאוהבים קומדיות מוזיקליות כז'אנר, וגם לאלה שחשובים להם תתי-טקסטים עמוקים יותר. מאחורי הצורה הקלה מסתתר שיח על פשרה, גמישות פנימית ויכולת לשמוע את האחר, גם אם קולו נשמע לא נעים.