הפרויקט במוזיאון מוסקבה מעלה את נושא חייהם של אנשים שנשארים שנים מחוץ לתשומת הלב הרגילה. התצוגה מציעה מבט על המרחב של פנימיות פסיכו-נוירולוגיות דרך אמנות וניסיון אישי של אלה הקשורים למערכת הזו ישירות. במרכז הפרויקט נמצא עולם סגור, אליו נדירים מגיעים זרים. מאחורי גדר גבוהה ורשתות מתכת עוברות ימיהם של אנשים, שחייהם כפופים לשגרה נוקשה: מהקימה ועד הליך הערב. חפצים דומים וחיים אחידים קובעים את הרקע, אך בכל תנועה, בכל מבט מתגלה סיפור אישי, שהאמנים שואפים לתפוס ולשמור. התצוגה מאחדת צילומים, סרטונים, פסלים וחפצים מולטימדיאליים. הקו המוביל הוא שיחה יצירתית בין הצלם יוריי קוזירב לבין האמן מאולפן האמנות של הארגון החברתי "פרספקטיבות" אלכסיי סחנוב, שחי בפנימיה. זוויות המבט השונות שלהם - מבט "מבפנים" ומבט "מבחוץ" - מתאגדות לתפיסה כוללת של היומיום בפנימיות. התערוכה משלימה עם חומרים דוקומנטריים על גורלות הדיירים, כמו גם עם דימויים שנעשו בטכניקת אמברוטיפיה. זהו תהליך שבו התמונה מתגלה בזוהר האור, כאילו חוזרת למציאות. במקביל לתצוגה מתקיימות מדיאציות אמנותיות ופגישות עם מומחים: פסיכולוגים, עורכי דין, עובדים סוציאליים, תרפיסטים באמנות ואנשים שהתמודדו עם מצבים דומים באופן אישי. שיחה על טיפול, בריאות נפשית ואתיקה של השתתפות יוצרת מרחב שבו ניתן להסתכל מחדש על מושג הנורמה ועל יכולת החברה להבחין באלה שנשארו זמן רב בצל. התערוכה מתקיימת במבנה מספר 3 של מוזיאון מוסקבה.