J. Roddy Walston הוא כוח טבע. אם הלהיטים שלו כמו Heavy Bells הם קריאת מלחמה, אז החתכים העמוקים כמו Boys Can Never Tell הם נסיגה קוסמית טקטית. עבור חלק, המוזיקה שלו היא סוג של דת, פסיכדלית בעוצמתה, משנה את הגוף, משחררת משהו פרימיטיבי שנקבר זמן רב מדי. זה לא על לחשוב, זה על לזוז, להרגיש, להיכנע. ההשפעות שלו הן מהומה של סתירות: זעמו של קורט קוביין, המתיקות השבורה של נילסון, הכוח של לד זפלין, ובאיזשהו מקום שם ישנה נוד עקום לפאנק של ויליאם אוניאבור. המבקרים מנסים להכניס אותו לתבניות, אבל וולסטון לא ניתן להכיל - הוא עושה כאוס, וההופעות החיות שלו מזיקות, אבל למרבה המזל השירים שלו יכולים לשלם את החשבון. תפוס אותו ואת הלהקה שלו לפני שהוא שורף הכל שוב.