ערב פסנתר של המנח אבי - מסלול מבאך ושופן ועד פיאצולה ודוגי, שבו וירטואוזיות שכנה עם רגש טהור. בתוכנית - ואלסים, טנגו ומנגינות מפורסמות, שמקבלות גוון חדש בביצוע חי. סגנון רגוע, הדגשות מדויקות ומוזיקה שנוגעת בלב ונשארת איתך. "אהבה נצחית" - לא רק שם התוכנית, אלא מפתח לאופן שבו המנח אבי בונה את ערב הפסנתר שלו. הרפרטואר מורכב ממוזיקה מתקופות וטמפרמנטים שונים - מהבהירות הבארוקית של באך והבהירות הקלאסית של בטהובן ועד הווידוי הרומנטי של שופן והזרימה הרחבה של רחמנינוב. ליד - מנגינות מוכרות מהמאה ה-20, טנגו של פיאצולה, ואלסים בהירים של יבגני דוגי, ליריקה פופולרית ומוזיקת קולנוע, שבהן הפשטות של הצורה פותחת מרחב לנואנסים. הדרך הזו מתוכננת כרצף של תמונות רגשיות, שבהן כל מספר ממשיך את השיחה שהחלה הקודמת - ללא חיבורים חדים ולוגיקה עדינה של המעברים. בחלק הראשון - "Ave Maria", "לאליזה", אלגיה ווריאציות, שבהן חשובים יופי הצליל ושקיפות הטקסטורה. היצירות מסודרות כמו אלבום מיניאטורי של רגשות: מהסיציליאנית המהורהרת ועד החום של הוולס השופני, מנוסטלגיה קלה לניצוץ הריקוד של "El Choclo" הארגנטינאי. בחלק השני הדרמטורגיה מתרחבת: טנגו "Oblivion", דפים מ"עונות השנה" של צ'ייקובסקי, נוקטורנים רומנטיים וואלסים ליריים - כל זה מתגלה בנשימה חלקה של משפטים וחופש של רובאטו, שלא הורס את הדופק אלא оживляет אותו. סגנון הביצוע של המנח אבי - רגוע מבחוץ, אך עשיר בדינמיקה פנימית. הוא מסדר בעדינות את הדגשים המשמעותיים, משאיר לפסקי זמן משקל ואוויר, ולכן הנושאים המוכרים נשמעים רעננים. הוירטואוזיות כאן אינה הצגת כוח, אלא שפה טבעית של סיפור: היא עוזרת למשפט לעוף, ולמנגינות לנשום. צד נוסף - עבודה עם טמפרמנטים: גלי פדלים רכים, ארטיקולציה ברורה בפרקים מהירים, קנטילנה עדינה בליריקה. כזו ריכוזיות יוצרת תחושת אמון בין האמן.